החלטה בתיק ת"א 24942-09-11

1.         לפניי בקשת התובע למתן צו ללשכת עורכי הדין ועד מחוז חיפה המאפשר לו לצלם את התיק אשר התנהל כנגד הנתבע (במ 34/08).

2.         לאחר שקראתי את הבקשה והתשובות - נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

3.         ההחלטה בדבר הליכים מקדמיים והגשת תצהירי עדות ראשית ניתנה עוד ביום 26/1/12. התובע הגיש תצהירי עדות ראשית ביום 29/5/12 תוך שהוא מתייחס להליך המשמעתי בלשכת עורכי-הדין אשר בסיומו הורשע הנתבע ומצרף את מכתבי לשכת עורכי הדין. בשלב זה, התובע לא מעלה כל טענה כי חסר לו מסמך זה או אחר החיוני להליך שלפניי.

מעבר לכך - בתיק זה התקיימו שתי ישיבות קדם משפט ונקבעה ישיבת הוכחות וסיכומים בעל פה בהחלטה עוד מיום 11/6/13. התובע בחר, מנימוקיו הוא, שלא להגיש בקשה זו במהלך ישיבות קדם המשפט וחרף התייחסות ספציפית בישיבה להליך המשמעתי לא הועלתה על ידו גם בשלב זה כל טענה כי קיים מסמך נוסף החיוני להליך זה הנדרש להמצאה.

הדברים אמורים במיוחד נוכח העובדה כי מכתב הלשכה שצורף לבקשה הוא מיום 24/11/08, קרי: התובע ידע היטב עובר למועדים המצוינים לעיל את עמדת הלשכה ויכול היה להערך בהתאמה מבעוד מועד אם וככל שמצא כי המסמכים חיוניים לו להוכחת תביעתו חלף הגשת בקשה אך בשלב זה.

די היה בכך כדי לדחות את הבקשה.

4.         למעלה מכך - דין הבקשה להידחות גם לגופא.

עסקינן בתביעה כספית בגין אי השבת חפצים אשר פונו על ידי הנתבע במעמד פינוי התובע מדירה ברחוב מיכאל 26 חיפה והמוערכים על ידי התובע בסך של 174,500 ש"ח בתוספת עוגמת נפש בסך של 15,000 ש"ח. 

התובע אינו מפרט בבקשתו איזה "עניינים" או "התנהלות תיק" בלשכה אשר רלבנטיים לתביעה הכספית שלפניי. כל שנטען בבקשה הוא כי ההליך אשר התנהל בלשכת עורכי הדין לרבות פסק דין "יש בהם כדי לשפוך אור על אופן התנהלות התיק ועל העניינים אשר במחלוקת בין בעלי הדין".

גם בתשובתו אין כל פירוט או הסבר אלא נטען כי "מעורבים כאן מספר עניינים" ו- "מדובר בחלק מהותי ומרכזי מפרשת התביעה". הא ותו לא.

ברם, אין מחלוקת בין הצדדים כי התנהל הליך בלשכת עורכי הדין וכי בית הדין המשמעתי הרשיע את הנתבע בעקבות תלונת התובע לאחר שהמטלטלין שפונו מהדירה לא הושבו לידי התובע (ראה: סעיף 12 לתצהיר התובע, מכתבי הלשכה מיום 28/8/07 ו-18/1/08 כמו גם את דברי הנתבע בישיבה מיום 8/4/13).

לעניין זה יש לזכור כי ההליכים המשמעתיים בלשכת עורכי הדין מתקיימים על פי חוק בדלתיים סגורות (ראה: סעיף 73 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים (התשכ"א-1962 וסעיף 67(א) לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א-1961).

סעיפי סודיות דומים מצויים בחוקים העוסקים בענייני ועדות משמעת.

בבוא בית המשפט לשקול האם להסיר את הסודיות שומה על מבקש גילוי ראייה להוכיח כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק גובר על העניין שיש לא לגלותה. במסגרת זו על בית המשפט לאזן בין האינטרסים ה'מתגוששים בזירה' ובכלל זה אינטרס הפרט והכלל בחשיפת האמת מזה ואינטרס הפרט והכלל בהגנה על פרטיות, חופש ביטוי, יחסי אמון ושיקולים אחרים הקשורים בטובת הציבור מזה.

על בית המשפט לשקול, בין השאר, את חיונית המסמך לגילוי האמת, את קיומן של ראיות חלופיות לראייה המבוקשת, מידת ההשפעה של הגילוי על האינטרסים הציבוריים שביקש הכלל להגן, שיקולי תועלת מול נזק ועוד (ראה למשל: בש"א (חיפה) 15374/05, עזבון המנוח הייזנפרנץ נ' חג'אג, על האסמכתאות הנזכרות בו).

            התובע חדל מלפרט מהי אותה ראייה החיונית לו ולאיזה צורך דרושה לו הראייה לשם הוכחת תביעתו והסתפק, כאמור, בלשון כללית. בפרט בנסיבות - אין בכך די.

שומה היה על התובע להבהיר מדוע אין די במכתבי הלשכה מיום 28/8/07 ומיום 18/1/08 אשר צורפו לתצהירו והמעידים כי תלונתו נמצאה מוצדקת והנתבע הורשע.

ודוק: התובע אף לא צרף לתצהיר את תלונתו.

משכשל התובע לפרט את חיוניות המסמך ממילא גוברים האינטרסים האחרים אשר הורו מלכתחילה על סודיות הדיון בהליכים המשמעתיים המתנהלים על פי חוק לשכת עורכי הדין.